מייד לאחר השריפה מועצה הדתית נוף הגליל טיפלה בעירוב העיר
שבוע וחצי אחרי השריפה בנוף הגליל, שכילתה כ-4,700 דונם של יער וחורש וכבר ליחכה את שולי העיר, ועקבותיה עדיין ניכרות. האש פרצה ביום שישי בבוקר, בערב שמחת תורה, והימים ימי סגר - הזמן הכי לא מתאים לשריפה. אנחנו נוסעים ברחוב דרך הגליל, משמאלנו מורדות ההר השרוף, מימיננו בתים חרוכים. אפשר ממש לראות את מסלול הדילוג של האש בין צמרות העצים, מקצה היער אל העצים באי התנועה ומשם אל הרחוב ואל העצים שבחצרות הבתים. שם נראה כאילו האש והרוח נחו לרגע, כמו מתלבטות לאן לפנות: לכיוון שיכוני הרכבת הישנים והמתפרקים למראה במרכז העיר, או לכיוון שכונות הווילות שעוטפות אותה. האש רצתה שיכונים, אבל הרוח החליטה לנשוב לכיוון הווילות.
למרבה השמחה השריפה כובתה, כידוע, ללא נפגעים בנפש. כ-6,500 איש פונו מבתיהם, 32 בתים ניזוקו, שבעה נהרסו לחלוטין, ועשרות תושבים עדיין לא יכולים לחזור הביתה. כעת מבקשת ועדת הכספים של הכנסת פה אחד להכיר באירוע כאסון טבע.
אנחנו פונים לכיוון מוקדי השריפה, הר דבורה ויער צ'רצ'יל. עוד לא מספיקים לרדת מהכביש אל היער ומולנו מתנשא מפעל תחמושת רובים גדול של תעש, שעמד ממש במסלולה של האש והיה למעשה למוקד הסיכון הגדול ביותר.
מפחיד לחשוב מה היה קורה אילו. המראות היו שונים לגמרי. יכול להיות שנוף הגליל הייתה הופכת לביירות. לכו תדעו כמה חומר נפץ יש במפעל המבוצר הזה. במגזין "Israel Defence" קרא דני קרוננברג, מהנדס ויועץ בתחום החומרים המסוכנים, לשקיפות בכל הנוגע למיקומי מפעלים מסוכנים סמוך למרכזי אוכלוסייה.
"חלק מהתושבים כלל לא מודע לסיכון המדויק שהוא היה שרוי בו", כתב. לטענתו, מפעלי התעשייה הביטחונית פעלו במשך עשרות שנים כ"ממלכות אקס־טריטוריאליות" מבחינת רישוי ופיקוח של הרשויות המקומיות. "הדבר", כך קרוננברג, "גבל באנרכיה וגרם לזלזול מוחלט של חלק מהמפעלים בחוקים".
Comments